Search
  • Ifat Gal Shpaizman

איך משתנה חצר - בי"ס אושיסקין כפר סבא


כל פעם שבית ספר בוחר לעבור תהליך של שדרוג זו סיבה למסיבה. אז כשפנתה אלינו טלי, מנהלת בית ספר אוסישקין בכפר סבא, מאד שמחנו. אנחנו תמיד מעדיפות שהבקשה לשינוי תגיע מהשטח, ולא 'תיפול' על בית ספר מטעם העירייה. טלי פנתה אלינו כי ראתה משהו אחר, מיוחד באופי התכנון שלנו. לאחר מספר שיחות, ופגישה אחת, הסכמנו על התהליך, והתחלנו במסכת עבודה מול הקהילה.

על מה ולמה לשתף?

החצרות אותן אנו מתכננות הן שונות. לא קיימים עדיין כמעט בתי ספר כאלה בארץ, ולכן זה לא כמו כל אדריכל נוף שמגיע לתכנן חצר. היה לנו ברור מהתחלה, שאת החצר חייבים להציג בפני הקהילה. הבנו כי קיימות בפנינו שלוש אוכלוסיות שונות, שעלינו להשיג את הסכמת שלושתן, כדי שהחצר

תעבוד, ולא רק תראה מוצלחת:

הסגל החינוכי (הנהלה+מורים)

ההורים

התלמידים

על שום מה?

המורה, אפשר לטפס על זה?

לאחר קבלת אישור המנהלת לעקרונות התכנון, הצגנו את העקרונות בפני הסגל. על המורים לדעת מה הם מקבלים, עליהם להבין כיצד להתמודד עם זה, מה בסדר ומה לא צריך להיות, ויותר מכל, עליהם לדעת לתת לילדים להנות מהחצר. מורים או גננות אשר לא עוברים הסבר והבהרה לגבי מהות החצר, לא יבינו למה לעזאזל פתאום מכניסים להם סלעים לחצר...זה הרי "מסוכן", או למה מכניסים חול ואפילו מים!!! זה 'מלכלך' והילדים חוזרים לכיתות מלוכלכים. המורים צריכים להבין שאין לכעוס על ילד כיוון שחלץ נעליים כדי ללכת על שביל חושי, ואין להתעצבן כשילדה קטפה פירות משיח ואכלה אותם. המורים הם אלו, שיתנו יד אם הילד מתקשה ללכת בשיווי משקל על בולי העץ,

במידה והוא מבקש, ולא יעצרו את החבר שלו מלטפס על עץ. אלו הם דברים שאינם נהוגים בחצרות רגילות, אבל בחצר המשחקים הטבעית נוכל למצוא אותם לעיתים קרובות. מורה שידע לפרגן לילד על שבנה משהו בחול, או על שמצא משהו בין ועל השיחים, יהווה תרומה לתלמידיו, לבטחון העצמי שלהם, וליכולתם להתפתח. לעומתו מורה ש"יוריד" ילדים מסלעים, ויעצור את פעילותם לעיתים תכופות, לא זו בלבד שיהרוס את המשחק שלהם, הוא גם ישניא עליהם את החצר, שתהפוך למקור התנגחויות בלתי נגמר.

כבסיס לדיון עם המורים, הכנו שאלון יעודי לסגל הסוקר את המצב הקיים של החצר, את הצרכים והחוסרים בעיניהם ולא פחות חשוב את החלומות שלהם. לאחר מכן, נפגשנו עם סגל המורים, והצגנו להם את ניתוח תוצאות השאלונים. נתנו להם רקע מקיף בנושא הביופילה וגן המשחקים הטבעי, ויצאנו איתם לפעילות "פותחת עיניים" בחצר. כל מורה קיבל אזור לחקור, והיה עליו למצוא שם את הטוב ואת הרע. היה עליו להסתכל על האזור בעיניים ביקורתיות ולהציע מה היה יכול להתאים הכי הכי לאזור זה? אזור ישיבה שקט? פינת דמיון? או אזור לרוץ ולהשתולל? כך חקרו המורים את בית ספרם. לאחר מכן, ערכנו דיון משותף ממנו למדנו, מה הכי חסר בבית הספר, אילו פינות מתפקדות טוב, ואילו צריכות שינוי ומה החלומות של המורים.

את כל ארגז החול הבאת לי הביתה...

ההורים הם קריטיים להצלחת התהליך. ילד שחוזר הביתה אחרי פעילות מרתקת בארגז החול או באזור המים, ומקבל תגובה של "איך הצלחת להתלכלך כל כך הרבה? דחוף לאמבטיה!!!" , הוא ילד שישקול למחרת מספר פעמים האם בא לו להרגיז שוב את אמא ולהתלכלך. לעומת זאת, ילד שיספר לאמו על כפר הדינוזאורים בו שיחק ובנה היום, והאמא תתלהב, ותרצה לשמוע עוד, יוסיף ויתנסה ואף ירחיב את יריעת החיפושים לדברים נוספים מעניינים ומאתגרים אף יותר. בבי"ס אוסישקין, פרסמנו יום הצגה להורים לא רק בפני הועד, אלא פתחנו זאת בפני כל הורי בית הספר. הגיעו כ-50 הורים לערך. גם כאן, לאחר הרצאה, הוצאנו את כולם לחצר, ובעזרת טופס מנחה, הם הצליחו להביע את דעתם על המקומות השונים בחצר בית הספר. גם זו, כמו הפגישה עם ההורים היתה הצלחה נפלאה. בנוסף, נתנו להורים לבחור לאחר הפעילות מה הן הפינות שהכי היו רוצים בבית ספר, והשארנו זמן לשאלות, ודו שיח, שכמובן נגע בהרבה אספקטים מתחזוקה ועד בטיחות. מאחר וחשוב היה לנו לשמוע ולשתף כמה שיותר הורים, שאר ההורים שלא הגיעו ליום, השתתפו בסקר אינטרנטי שערכנו.

אפשר לבקש קפיטריה?

המפגש האחרון תמיד, הוא המפגש עם התלמידים. חשוב לנו מאד, שכול "המבוגרים" ישמעו לפני כן על השינוי ויאשרו אותו, כי אם התלמידים יבינו שהחצר הולכת להשתנות, ובסוף זה לא יקרה, האכזבה תהיה מרה. לכן כל כך חשוב לנו להשאיר את יום החצר עם התלמידים לסוף. יום החצר הוא יום מופלא. זהו יום שבו הדמוקרטיה מרימה את ראשה, הידע וההבנה מופצים לדור הצעיר, וזה מגיב בהתאם. הילדים שומעים הרצאה של רבע שעה (לפי שכבות). בהרצאה מספרים להם, בשפתם, מהו גן המשחקים הטבעי, ומה הפוטנציאל של החצר שלהם. אם תשאלו אותם לפני ההרצאה מה הם רוצים בחצר, רוב הסיכויים שתקבלו תשובה בסגנון – "מגלשה, נדנדה, ודשא סינטטי לכדורגל". לאחר ההרצאה, פתאום השפה משתנה.

לאחר ההרצאה נכנסת כל קבוצה לסשן בחירות. כל ילד מקבל 3 פתקים ובוחר מה הן 3 הפינות שהוא הכי היה רוצה בבית הספר. כל פתק הוכנס לתיבה עם ציור של אזור אחר. אין פעם שלא מגיעים כדי לבקש עוד פתק. רק עוד אחד... אין פעם שלא אומרים שקשה לבחור כי רוצים את הכל. אין פעם שלא מגיע ילד ושואל, "באמת זה יקרה? מה שאנחנו רוצים? זה באמיתי?" הילדים כל כך נרעשים מהרעיון שלא זו בלבד ששואלים לדעתם, אלא שהם אלו יקבעו בסוף, שההתלהבות מרקיעה

.שחקים


בבי"ס אוסישקין, יום החצר היה משודרג. בנוסף לפעילות הבחירה היו עוד 4 תחנות בחצר, שנגעו לחצר ועיצובה:


באחת התחנות, קיבל כל ילד עלה, ובעזרת טוש הוא כתב או צייר מהו החלום שלו לחצר. לאחר הפעילות, בית הספר יתלה את העלים על העצים הקיימים ויצרו את שדרת החלומות. לפעמים זה קשה לשמוע את הרצונות שלהם – קפיטריה, דשא סינטטי, או לילדים בכפר סבא אפילו ספא נראה הגיוני. הם עדיין שבויים בתוך עולם המבוגרים, ובתוך עולם שהם הכירו עד היום. חול, מים, בולי עץ, עצים ושיחים למסתור נראה להם לעיתים מגעיל, מלכלך, ילדותי. אבל כאשר יושבי איתם ומסבירים מה הפוטנציאל, פתאום אתה רואה ילד שחושב שאולי ניתן להוריד מגלשה מהגג של אולם הספורט. ואחרים שיוצרים מסלולי מים הכוללים גבעה, עם מגלשת מים ובקצה נחל, עם טרזן שקופצים לנחל. ועל העלים רואים משפטים כגון: " אני חלמתי שיש בגבעה מנהרות שמגיעות לכל קצה שיש חדרים", או "שיהיה עץ בננות" או " הלוואי שיהיה בחצר מתקן עם אוויר שמי שיהיה בו ירגיש שהוא עף", ועוד " לעלות בקיר טיפוס ולרדת במגלשה" והכי מככבת האומגה!

.זה כבר יותר מתאים...זה כבר חזרה לילדות האמיתית. ואיך עושים זאת? במשחק

לצד התחנות, עמדה תחנה נוספת – משחק על לוח עם חלקים תלת מימדיים של גבעות, והרבה אלמנטים של גן המשחקים הטבעי – בולי עץ, נחל, מגלשות, טיפוס, חבלים וכו'. כל אלו עמדו לרשות הילדים, שיוכלו לתכנן את חצר המשחקים הטבעית החלומית שלהם.

והם תכננו...ושם חשבו על רעיונות מופלאים ועל מסלולים וחיבורים.

אחרי התחנות בחוץ, נכנסו כל הילדים לכיתות, ולכל כיתה חכתה תכנית אילמת של בית הספר. התלמידים הונחו לייצר את מפת החלומות שלהם.

ונכון שגם כאן ניתן למצוא קפיטריה, ואולם קולנוע, אך מנגד ראינו רעיונות יותר צנועים ומעשיים כמו מסלולי אתגר, בוסתן, נדנדות, בית עץ, גשרים ובריכת דגים. זה היה מעורר השראה, ובעיקר הצליח להדליק ניצוץ אצל כל ילד וילד.

השלב הבא, התיישבנו לערוך ניתוח של כל הנתונים וקיבלנו. התוצאות היו מאד מעניינות, אלו יחד עם שאר התוצאות מהווים בסיס נהדר לעבודה.

ועכשיו לשולחן התכנון– מתכננים, מעבירים לביקורת בית הספר, ומתחילים לפרוט לחלקים לפי התקציב שיעמוד לרשותנו, ולפי השלביות שתבחר.

מה שבטוח, זה שברגע שהדחפורים יעלו על השטח, יהיו במקום 700 תלמידים, שיודעים שהם אחראים על חלק מהמהפך. וזה בעצם מה שחשוב כאן, כי אח"כ הם אלו שיצטרכו לשמור על זה, והם אלו שידאגו למקום, והם אלו שיהנו מכך. אז בהצלחה לנו אוסישקין. יוצאים לדרך!



435 views
  • facebook

© 2017 by NP Design. created with Wix.com