מאחורי גן המשחקים הטבעי עומד רעיון פדגוגי עמוק. ההבנה שילד, בעיקר בצעירותו מדבר בעיקר בשפה אחת - שפת המשחק.
 

דרכה הוא יהנה, דרכה הוא ילמד, דרכה הוא יתפתח. כל ערוץ אחר, לרוב ידבר אליו פחות. כשמבינים את חשיבותו של המשחק, ניתן להכניס אלמנט נוסף והוא הטבע. הטבע הוא המקום הנותן את מגוון אפשרויות המשחק הרחב ביותר, מאחר והוא מופשט. הוא לא אילוסטרטיבי ומנחה לקו מחשבה מסוים. הטבע מאפשר לילד לפתח ערוצי למידה בשלושה מישורים מקבילים ומגוונים: 

​

• הערוץ הפיסי

• הערוץ הדמיוני-יצירתי

• הערוץ הלוגי

 

​

​

​

​

​

הערוץ הפיסי

הטבע מאפשר מרחב הן מבחינה פיסית והן מבחינה רעיונית. שיפור כושרו הפיסי ויוכלותיו של הילד לשיווי משקל מקבלות ביטוי ממשי בטבע. הטבע אינו מיועד לרמה אחת. זהו אינו מתקן המתאים לילדים מגיל 4-6. הטבע מאפשר לילד להתחיל ולטפס על עץ בגיל שנתיים, ולהגיע לצמרתו ולקפוץ בגיל 14. כלומר, העץ,הסלע, השדה והנחל כולם מאפשרים לילד בכל רמה פיסית להשתפר. מחקרים רבים בדקו כיצד הטבע משפיע לטובה על כושרם הפיסי של הילדים. אחד מהם, מחקר באוניברסיטת טלמרק, נורבגיה משנת 2004, לקח 3 גני ילדים בנורווגיה, ויצר תנאים שונים לגנים:

•קבוצת מבחן: הגן הטבעי – לקחו גן רגיל, ופתחו בפניו אזור טבעי של חורשות למשך שעתיים ביום

•קבוצות ביקורת: שני גנים סטנדרטיים עם חצר משחקים ומתקנים זהים 

בחנו את רמת השיפור ביכולות הפיסיות ספורטיביות אצל הילדים בין הגנים, ולהלן התוצאות: 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

זהו רק אחד המחקרים מיני רבים אחרים, אך הוא מראה את הפער האדיר שנוצר עם הכנסת הטבע לחיי הילד, מבחינת כושרו הפיסי. 

​

הערוץ הדמיוני-יצירתי

ערוץ זה הוא התרומה הגדולה ביותר למשחק הילד ופיתוחו. למעשה, ערוץ זה אינו קיים כמעט בכלל במתקני משחק סטנדרטים, ולא קיימת כמעט מודעות באשר לחשיבותו. משחקי דמיון מהווים חלק ניכר מאד מצורת הביטוי של הילד, ובהם הוא מעביר ומקבל מידע באופן הכי טהור ומיידי. דרך משחקי דמיון ילד לא יפחד לאמר שהוא פוחד או כועס, הוא יבטא רצונות וחלומות שהוא אינו מאמין שקיימים בעצמו.

 

במחקר בארה"ב, הרינגטון וסטדמן (1998) נכתב כי "ילדים המשחקים בסביבה בה הדגש על מתקנים ולא טבע, נוצרת היררכיה מובנת המבוססת על יכולת פיסית. לעומת זאת, כשהוסיפו למדשאה שיחים, ילדים שיחקו שונה לחלוטין ב"חדרים הירוקים" שנוצרו. משחקי דמיון וסוציאליזציה התפתחו. יותר מכך, ההיררכיה הושתתה פחות על יכולות פיסיות ויותר על יכולות ורבליות, יצירתיות ויכולת להמציא מה היתה הסביבה יכולה להיות..."

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

גני דמיון אינם בהכרח לגיל הרך (אם כי בגיל זה, הם חיוניים יותר מכל משחק אחר). גני דמיון ממשיכים הלאה גם לילד בגיל 10 , המטפס על העץ וביחד עם חבריו הם בונים את המחנה המושלם, ואף לבן העשרה הבוחר להימלט לעולם משלו, ויחפש גומחה ליד נחל כדי לשבת,לדמיין וליצור את עולמו. למעשה, העושר היצירתי שמעניק הטבע מתבטא בכל גיל.

ילד נמנע ממנו משחק הדמיון, ילד שאינו יכול לפתח שלב זה בעודו צעיר (בד"כ בגלל בעיות קשות בבית, מאחר וזו אינו משחק הדורש השקעות כספיות, וניתן לשחקו בכל פינה), יגדל פגום. יכולתו העתידית ליצירתיות תפגם. יותר מכך - הבטחון העצמי ביכולותיו יהיה כ"כ נמוך, עד שכמבוגר הוא ימנע מליזום, ויחפש בעיקר תפקידי שירות הממלאים הנחיות של אחרים. אדם בוגר זה, תהה תרומתו לחברה אשר תהה, לעולם לא יוכל לפתח את האנושות לשלב אחד גבוה יותר. 

 

הערוץ הלוגי-חשיבתי

האדם הוא יצור חושב. נולדנו עם יכולות ספיגה אדירות, ותינוק מנשימתו הראשונה סופג כל הזמן. בתחילה דרך החושים בלבד, ועם התבגרותו דרך השכל והלב. קיימות המון תיאוריות בעולם המכוונות את שלב הלמידה והלוגיקה מגיל 7 ומעלה. אבל אחרים, ואני ביניהם, רואה את תהליך הלמידה של הילד כדבר סוביקטיבי לחלוטין. ילד לומד כשהוא מוכן לכך. קריאה וכתיבה הם דוגמאות נפלאות לכך, שילד בגיל 3 יכול ללמוד אותם ולהבין, ולעומתו ילד בגיל 10 עדיין יתקשה. כלומר, למידה צריכה להיות מותאמת באופן אישי ולא גילאי. 

 

המשחק היא אחת הדרכים להכיר לילד את עולם הלמידה, וההגיון. עולם המחשבה והסקת המסקנות. הטבע הוא עזר נפלא לצורך העניין, מאחר והטבע הוא מאד הגיוני, והתהליכים בו הם עם שלביות ברורה וידועה, הלוגיקה שבטבע מאד מדברת אל ילד, מה ועוד- היא יוצרת אצלו בטחון בקיום שלו. 

לא סתם, האסונות הגדולים בעולם, הנראים לכולנו כבלתי פתירים הינם אסונות טבע. חוסר השליטה שלנו בדבר המאד הגיוני הזה, וערעורו מוציא אותנו כבני אדם משיווי משקל. 

הילד אם כך, צריך את הטבע כדי להבין תהליכים הגיוניים. מעבר לכך, השהייה בטבע מפקסת את הילד. מחקרים רבים מראים כי ילד שנמצא בטבע ונכנס אח"כ לשיעור, מגלה יכולות ריכוז ולמידה הרבה יותר גבוהות. לפי הארגון הלאומי לסביבה חינוך ואימון בארה"ב, בתי ספר המכניסים לתוכם או למערכת סביבות טבעיות ,יוצרים שיפור קיצוני ביכולת האקדמית בכל שיעור במערכת. (2000)

 

​

​

​

​

​

 

 

 

ילד לומד המון מהטבע. ככל שישהה בו יותר, כך יחכים, ויהפוך לאדם מלא יותר, חש, ויצירתי. מומלצת הקריאה של הספר Last child in the woods שכתב ריצארד לוב. בספר, מסביר המחבר על החשיבות הרבה של הטבע להתפתחותו של הילד. 

בספרו נותן ריצארד דוגמא, מה לומד ילד כשהוא בונה לעצמו מחנה על עץ (עמ' 80-82). מעבר לכל הדברים אותם לומד הילד בתהליך המשחקי הנ"ל (גדלים ומידות, מחברים, סולמות, משקל, ניקוז ושיפוע, שימוש בכלי עבודה, גודלך ויכולותיך ביחס לעולם), מעבר לכל אלו, הילד לומד מהטבע גם כיצד להכשל ולתקן את עצמך.