גן המשחקים הטבעי החל את דרכו משחר ההיסטוריה. הוא לא נקרא כך. הוא אפילו לא יועד

למשחק, אבל הוא שירת כגן משחקים טבעי. עד תקופת המהפכה התעשייתית, עד שהחלו

בני האדם נוהרים לערים מהכפר, היו ילדים נהנים ממשחק בטבע. כל ילד ידע לטפס על עץ,

לזחול במחילה, לטפס על הר או על סלע. עם השנים, ילדים החלו לארגן להם אזורי משחק

דמיוניים בטבע - בתי עץ, מחנה, סולמות, מערות, רפסודות ועוד. הילד חי את הטבע ונשם

אותו יום ולילה. החיים בכפר, ליד השדות איפשרו את השהות האינסופית לצד בעלי חיים,

וצמחיה. הילד ראה שמיים, והרגיש את הגשם כאשר ירד. הבוץ היה חלק חיובי מחייו. מי הנהר

היו מקלחת הערב לעיתים קרובות. המהפכה התעשייתית והנהירה לעיר, יצרה שינוי בצורת

החיים של כל בני האדם כולל הילדים. הילד כבר לא התעעורר לשמיים רחבים, וירוק בעיניים,

אלא לאפור. לרחובות, בניינים, מפעלי תעשייה. לילד לא היה מקום משחק משלו. אז הוא

המציא לו. כפי שלא יכול היה להסתדר בחיים ללא מזון ומים, כך המשחק הינו צורך בסיסי

בחייו. הילד גילה את הרחוב. מאמצע המאה ה-18, אז החלה המהפכה התעשייתית, היו הילדים שוהים, משחקים, נפגשים וחיים ברחובות. הבית/הדירה היה מקום להגיע אליו בערב. עם זאת, גני משחק עוד לא קמו, ורק לעשירים ניתן היה לראות אזורי משחק באחוזותיהם. עם העדר מקום משחק, והעדר ניכר של הטבע, החל השעמום. הילדים חיפשו לעצמם עניין במקומות אחרים, ופעמים רבות מצאו זאת במעשי קונדס או פשעי רחוב. באמצע המאה ה-19, יצר איש חינוך בשם פרידריך פרובל שעמד בראש גן ילדים, אזור משחק ובו ארגז מעץ ובתוכו חול. מטרתו היתה ליצור אזור חדש למשחק לילדים. הוא הבין כי החול הוא חומר נפלא לילדים. תוספת קטנה של מים תהפכו לבוץ. ועם בוץ ניתן כבר לבנות דברים גדולים יותר. מספר שנים אחרי אימצה עיריית ברלין את הרעיון ופיזרה בפארקים שבעיר ערימות חול גדולות למשחק ילדים. תוך זמן קצר, נטשו הילדים את הונדליזם ברחוב ומצאו מפלט בערימות החול. השמועה נפוצה ומהר מאד אומץ הרעיון בארה"ב בבוסטון ובערים אחרות.כך החל רעיון המשחק בפארקים, ומאז ועד לפני חמש שנים, החול היה בחירה מספר 1 לצורך מצע לגן המשחקים.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

ברגע שהפארקים החלו לתפקד כגני משחק, החלו להיכנס המתקנים השונים - הנדנדות, המגלשות וכך הלאה. עד סוף המאה ה-19 כבר הוקמו לא מעט גני משחקים. הגנים היו מבוססים על מתקנים והרבה פחות טבע. למעשה, הניתוק מהטבע שהחל מאתיים שנה לפני רק הלך והתגבר. ועדיין הפארקים היו אלמנט חשוב בתרבות העירונית. פארקים היו אזורים ירוקים עם עצים עצומים, שיחים ובכלל צמחיה. עם הכנסת מתקני המשחק לאותם פארקים, זכה הילד להנות מהירוק "על הדרך". עם זאת, ניתן לראות כי באותה תקופה, גני שעשועים שנבנו באופן מיוחד, היו חשופים מצמחיה, והכילו בעיקר מתקנים. עצים וצומח הו מסביב. המצע היה חול או קרקע טבעית.

בתקופת מלחמות העולם, ובעיקר עם סיום מלחמת העולם השניה, מצאו את עצמם שוב ילדים רבים בלי מקום לשחק בו. ברלין וגרמניה היו מופגזות לחלוטין, ולא נותר אבן על אבן. גם בריטניה סבלה קשות. הילדים גילו לעצמם מגרש משחקים חדש - הריסות העיר, הפכו לאזור משחק. ילדי םהחלו משתמשים בבלוקים ובלבנים שהתמוטטו לבניית מבנים ואזורי משחק מדמיונם הפורה. כל שטח שנותר הרוס, הפך למקום פוטנציאלי, משמע, נוצרו הרבה "גני משחק". הדגש כאן היה על אלמנטים פריקים ששימשו את הילדים להמציא כל יום מחדש את עולמם. 

אלמנט המים היה אלמנט חשוב ביותר לאורך כל השנים כאזור משחק לילדים.

בין אם במתכוון ובין אם לא, בריכות המים הציבוריות, המזרקות, הפכו פעמים רבות

לאזור משחק מרכזי. בשנת 1901, נבנתה בבוסטון בריכת שכשוך לילדים.

ניתן לראות מהתמונות כי עצים לא היו בנמצא (רק רחוק בשוליים), אבל הילדים

נמשכו למקום כמו זבובים. במקביל ניתן לראות בעשורים הראשונים של המאה

ה-20 גינות למאכל שהוקמו בחצרות בתי הספר. ניתן לראות גם בתמונות כי הירוק

בסביבתם הקרובה רב ביותר. לא ברור האם הגינות היו מקום משחק או מקום עבודה בלבד.

בשנים שאחרי הלכו גני המשחק והוסיפו עוד ועוד מתקנים. אלמנטי דמיון היו נפוצים

מאד בגנים. כך גם חלקים חופשיים (קוביות) לבניית מבנים.

הגנים הלכו נעשו יותר ויותר אורבניים, והסתמכו יותר ויותר על מתקנים ופחות על

הנתונים הטבעיים של המקום (טופוגרפיה, צמחיה, מצע, מסלע). ברוב המקומות, הפארק

היה נגזרת של השטח הבנוי סביבו. כל סממן טבעי שהיה בו נהרס, ונותר משטח מישורי ריק.

בשנות ה-50 ועד שנות ה-80 החלו ביצירת גני משחק מפוסלים. נעשה שימוש בפסלים

לתכנון של הגן כולו או של אלמנט משחקי אחד עליו יטפסו הילדים. רעיון הפיסול והיצירתיות

הנגזרת מגן המשחקים הזה, לא עזרה לכך שגם הגנים הללו לא "דיברו" עם הנתונים הטבעיים

שלהם, ולמעשה יצרו שוב אלמנט משחקי מלאכותי,גם אם יצירתי ומפוסל, ללא התחשבות

בהכנסת טבע.

מאז תחילת שנות ה-80 היתה מגמה מעורבת בעולם. חלק מהאזורים במערב כגון ישראל, ארה"ב, הלכו יותר לכיוון גני משחק קטלוגיים עם מתקנים זהים, תוך השארת מעט מאד מקום לצמחיה טבעית ולטופוגרפיה ייחודית. גם כאשר גני המשחק נעשו על טופוגרפיה משופעת, השטח יושר, ונתמך בקירות, על מנת להשיג חלל מישורי אחיד. שום שימוש בנתונים הטבעיים של השטח.

לעומת זאת, צפון אירופה החלה מגלה אופי קצת שונה. מאז ומתמיד החוץ היה אלמנט מרכזי. 

הילדים שיחקו ביערות ובחורשות, וכשזה לא היה בנמצא, יצרו להם סביבות המנסות לחקות את החוץ, תוך הכנסת אלמנטים טבעיים כגו: עצים, שיחים, סלעים, ומים. כאן למעשה החל המונח של גן המשחקים הטבעי לקרום עור וגידים. זה אמנם לא אמור שלא היו מקומות בארה"ב שיצרו גנים טבעיים אבל בסך הכל התמונה היתה שם מוטת מתקנים קטלוגיים מלאכותיים. בתחילת שנות ה-2000, יצרה הל נבלונג, אדריכלית נוף מדנמרק גני משחק טבעיים בקנה מידה עירוני גדול. גן וולבי פארקן בקופנהגן, היה אבן דרך בגני המשחק הטבעיים, ובהשתלבותם בנוף העירוני החדש של אירופה. הגן התבסס על טופוגרפיה טבעית חלקית, וערימות עצומות של זבל שהוצאו מהאתר שבעברו שירת כאתר פסולת.

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

בעשור האחרון, הגן הולך ותופס תאוצה בכל מיני מקומות בעולם, ולמעשה כבר מהווה מוקד מרכזי בערי עולם מתקדמות. דווקא בערי אוניברסיטאות, לדוגמא בוסטון MIT ניתן למצוא גן המשחקים טבעי ונפלא בקיימברידג', או גן ההרפתקאות בעיר ברקלי ליד האוניברסיטה באורגון.

בשנים האחרונות החלו לחדור גני המשחק הטבעיים לחצרות בתי הספר. ברלין עברה מהפך והפכה חלק ניכר מחצרות בתי הספר שבה לחצרות טבעיות. מערכת החינוך שם מדווחת על שיפור אדיר בכל המדדים של הילדים והצוות.

ההבנה שילד צריך משחקים המפעילים את החושים מתחילה לחדור. ניתן לראות בכל ערי העולם הגדולות יותר נטייה לטבעי, וחשיבה חיובית בדבר חומרים נוזליים, שעד היום היו "מטרד" כגון: מים, בוץ, חול, אדמה, עלים, שבבי עץ וכו'.

ניתן לראות מבנים של בתי בובות, מחסן כלים, ועוד.לאחר ובין מלחמות העולם החלו צצים לא מעט גני ילדים שהכניסו רעיון חצר הגרוטאות. גם בארצנו, הקיבוצים נהגו לראות בחצר הגרוטאות כמקום מופלא לילד להתפתח ולשחק. ואכן זה היה עולם יוצא מן הכלל לילדים. הדמיון, היצירתיות שהפגינו הילדים ביצירת עולמות מהדמיון הפכו את החצר לקסם של מקום. עם זאת, גם בתקופה זאת, אנו לא רואים הרבה טבע בחצרות. העצים עיטרו לעיתים את המקום מסביב, ולעיתים אפילו שיחים נשתלו במעטפת, אבל החצר ברובה היתה ריקה והתמלאה באלמנטים שימושיים דוממים.

​