אדריכלות מרפאה

 או למה בתי חולים בעולם המודרני מונעים ריפוי באדריכלות שלהם? לא נעים ללכת היום למוסד רפואי. אפילו כשאתה בריא, וכל מה שאתה רוצה זה יעוץ.

בי"ח Khoo Teck Puat

התחושה היא של קור, ניכור, תחושה של קיפאון והדבר האחרון שאתה רוצה זה להיכנס פנימה.

קשה להאמין לפעמים, לטעויות האדריכליות שבוצעו כשתוכנן המבנה, והיום הפכו לחזית המפוארת שלו. האדריכלות הלקויה, מכתיבה תפקוד לקוי של הסגל, החולים וכלל תהליך הריפוי.

אין מדובר על בעיה של עיצוב עקרוני, או חלוקה לא נכונה של חללים, מדובר בניתוק בין הפנים לחוץ. ניתוק שמשאיר את כל הטבעי, המרגיע, המרפא בחוץ, ולא נותן לו להיכנס פנימה. המונח ביופיליה, הוא מונח מוכר היום באדריכלות, אך לצערנו עדיין לא מוכר ומיושם פה בארץ. במוסדות רפואים, ההתעלמות ממנו זה אסון.

לרוב מוסדות הרפואה בערים אין את הפריבלגיה של שטח. בד"כ מדובר בבניינים גדולים, בני קומות רבות, ללא הרבה מקום עודף בחוץ. מרגע כניסתך לשטח בית החולים, אתה "שוכח מהחוץ" ונכנס לסביבה סטרילית ולבנה. החלונות, אם קיימים, תמיד סגורים, ואינם פונים בהכרח לנוף פתוח, אין בכלל צמחיה, הכל סינטטי, לא רואים בכלל שמיים, לא שומעים רעשים טבעיים כמו רוח ומשב עלים, כי רעש הביפ של המעלית, והקירות האטומים לא נותנים לכלום לחדור, וגם אם בית החולים ממוקם בסביבה הכי מהממת שניתן, אין נגיעה עם החוץ.

כניסה לבי"ח סטנדרטי - סטרילי, קר ומנוכר

מאות מחקרים מראים היום בבירור תמונה שבה הטבע הוא אחד המרפאים החשובים ביותר לכל הבעיות הכרוניות שקיימות בבני האדם – מסוכרת, לחץ דם, סרטן, מחלות לב ועד בעיות יומיומיות של השמנה, קשב וריכוז, אלרגיות,  ודכאון. אז למה, לכל הרוחות בתי החולים שלנו נראים כמו מוזיאון סינטטי בוהק בלובנו, שעושה הכל על מנת להסתיר את החוץ?

כשבית החולים פוגש בטבע

לפני מספר שנים, ביקרתי בסינגפור במוסד רפואי, שחרט על דיגלו מהיום הראשון שהריפוי נעשה בעזרת הטבע. בי"ח קו טק פוט, Khoo Teck Puat , ממוקם בצפון סינגפור. תוכנן ע"י חברת RMJM אדריכלים. גודלו 110,000 מ"ר (בערך גודלו של בי"ח שערי צדק או רמב"ם)  על שטח של 34 דונם . לצורך השוואה בי"ח ממוצע בארץ חולש על שטח של 100-150 דונם. כלומר התירוץ של "אין מקום" לא תופס כאן.

מבט לבי"ח Khoo Teck Puat מבחוץ, מכיוון הפארק

 התכנון האדריכלי ואדריכלות הנוף היו שזורים אחד בשני מרגע הרעיון ועד לסיום הביצוע. ההבנה היא שהטבע, והחוץ נדרשים לצורך ריפוי כמו שנדרשת הגלולה והניתוח ולעיתים אף יותר. בית החולים תוכנן על גדות אגם ענק, כאשר פארק עמוס בעצים וצמחיה עם טיילת רחבה מקיפים אותו ועוברים דרך הבית חולים. זוהי היתה ההחלטה התכנונית החכמה הראשונה. הפארק והאגם אינם חלק משטח בית החולים, אך הם משרתים אותו בכל רמה. ראשית, הם מהווים "נוף מושאל" הנצפה מכל חלון כמעט בבניין. שנית, הם תורמים לפעילויות פיזיות של הליכה יוגה וחוגים, על גדותיו. ההחלטה התכנונית השניה , שהיתה חכמה מאין כמוה, היתה בהעמדה מבני הבית חולים. המבנים נבנו בצורה גאונית סביב חצר פנימית גדולה, בצורת V , המאפשרת לרוח להכנס ולצאת דרך בית החולים. באופן טבעי.החצר הפנימית, מהווה פארק בפני עצמה. החצר עמוסה בעצים גבוהים, שצמרותיהם מהוות את התשתית הנופית של החדרים הפנימיים בבית החולים הצופים לחצר זו, בכל קומה.

משיחה עם מנהל בית החולים, הוא אומר שהוא הגדיר למתכננים את המטרה הראשונה לתכנון- שמי שיכנס לשם מיידית תהיה לו ירידה בסטרס, במתח, ויושרה עליו רוגע. אנשים בכלל, אך בטח במצב שהם מגיעים למוסד רפואי, הוא אומר, זה מה שהם צריכים קודם כל. וזה תפקיד מספר 1 של הטבע- הוא משפיע עלינו עמוקות בהורדת סטרס וברוגע. יש אלפי מאמרים בנושא זה.

החצר הפנימית של בית החולים Khoo Teck Puat , התכנון מכניס את הירוק של הפארק פנימה לתוך מרחבי בית החולים.

אזור הכניסה למתחם הוא חשוב ביותר, ומאד ייחודי. הכניסה למתחם בית החולים והכניסה למבנים עצמם. בכניסה הראשית, ניתן למצוא הרבה פונקציות שכולן בקומת הקרקע וכוללות חניה, תחנות אוטובוס, חנויות פרחים, קבלה למיון וכו' . כולם בקומת מפולשת עם מבטים ירוקים. אין שער שאתה נכנס ומסתגר בתוך החלל הסטרילי אלא אתה חלק מהעיר ולכן גם כל תושב עיר מוזמן לשם. 

לובי הכניסה של בית החולים - מרחב ציבורי, המשלב אזור תערוכות, חנויות, קבלת חולים, ואזורי המתנה

הכניסה, ואזור הורדת הנוסעים, מביטה לסביבה ירוקה בכל הכיוונים

החצר הפנימית טובלת בירוק - מסביבה מרחבי ישיבה מכל הסוגים, ומסביבם מסדרונות פתוחים המביטים לחצר והכניסות למחלקות השונות

 הפארק בקומת הקרקע מלא בבריכות, מפלים, בעלי חיים וצמחיה. עוד בקומת הקרקע בתוך העושר הרב של הצמחיה אזורי ישיבה, מכל הסוגים, עם ובלי שולחנות. לאנשים עם מגבלות וכמובן הכל נגיש.

החצר הפנימית של בית החולים - פארק בפני עצמו

סביב החצר, קיים פאטיו המקיף את כולה ומהווה מסדרון כניסה לכל המרפאות בקומת הקרקע, ובעיקרן מרפאות האונקולגיה. הפאטיו, מכיל ספסלי ישיבה רציפים סביב כל ההיקף הצופים כולם לחצר המדהימה, כך שכאשר אתה מחכה לתור שלך, אתה נהנה מנגיעה בטבע.

אזורי ישיבה סביב ערוגות ענקיות בחללי המתנה, הכל כהמשך ישיר לפארק החצר הפנימית

גם בקומות העליונות הכל פתוח לטבע ורואים רק ירוק.

יושבים במסדרונות בקומות העליונות, ממתינים, ומביטים לצמרות העצים מלמטה

מעל הפטיו ההיקפי, קיים קירוי שמהוות המרפסות של הקומות שמעל. באופן זה, כל המרפסות של בית החולים הן לא רק מקום המתנה הצופה לשטח הירוק ולשמיים, אלא שם גם מתרחשים המעברים בין המחלקות השונות.

מסדרונות היקפיים סביב החצר הפנימית. מצד אחד ירוק ומצד שני נכנסים למחלקות השונות

עוד אלמנט מרתק במרחב הוא אזור השירותים. במקום ליצר מקום סגור וסטרילי, בוצעו שירותים ירוקים, חצי פתוחים, שמיצרים תחושה מאד נעימה לשוהה, ואינם מהווים מפגע ויזואלי ותפקודי במקום.

חשוב לציין, שסינגפור היא מדינה שבה 50% מהשנה יורד גשם. ועדיין המקום פתוח לחלוטין ללא חלונות! הגשם הופך לאלמנט מרגש ונפלא להביט בו, כאשר אתה מוגן במסדרון המקורה. גם כשהסתובבנו במקום ירד גשם זלעפות. התחושה מרגשת ומיצרת תחושה של פראיות עם מוגנות, כאשר אתה מוגן ע"י הקירוי, וצופה לגשם בחצרות הפתוחות. לעיתים הוספו במקום תריסים ואלמנטים למניעת לכניסת הגשם פנימה, אך הוא מהווה חלק בלתי נפרד מהחיים במקום.

וילונות/תריסים במסדרונות למניעת כניסת הגשם

שירותים עטופים ירוק, כיף להכנס, ללא ריחות

כשיורד גשם, החצר הפנימית הופכת לתמונה אליה מביטים מהמסדרונות שמסביב.

כיצד משלבים את הקהילה?

בבית החולים עוד מספר סוגיות מרתקות . כבר אמרנו שהוא הפך לאבן שואבת לקהילה. הקהילה באזור היא במצב סוציו אקונומי לא כ"כ טוב. בית החולים, יצר מסעדה/חדר אוכל קהילתי, אליו מגיעים אנשים מכ הסביבה כדי לאכול אוכל מזין ובריא, בעלות בסיס. באופן זה, הקהילה הבריאה פוגשת את הקהילה החולה, ותהליך הריפוי מתעצם. אלמנטים קהילתיים נוספים הקיימים במקום הינם ספריה קהילתית, אזור לתצוגת תערוכות אמנות ומקום לחוגים, ולבסוף מעל הכל – חווה חקלאית הנמצאת כולה בקומה העליונה של בית החולים – בגג. הגג הגדול, מהווה מקום לגידול, עבודה ויצירת גידולים של כל הקהילה באזור, ושל עובדי בית החולים. האוכל הגדל במקום, מספק מקור מזון למסעדה, ואת היתר מוכרים ומממנים את תחזוקו.

החווה החקלאית שעל גג בית החולים - מקום לטיפול, ועבודות גינון, המספקות את תצרוכת המזון של בית החולים

מה עשה בית החולים ברמה אקולוגית ?

בית החולים מחזיק גננית ראשית (chief gardner) האחראית על החוה האורגנית ועל כלל הצמחיה במקום. המקום הצליח להחזיר זנים של ציפורים וחרקים, לדוגמא, כאשר החלו היו במקום כ-3 סוגי פרפרים. כיום יש מעל 35 סוגים! במקום מעל 100 סוגי ציפורים, וכ192 זנים מימיים כדגים צפרדעים וכו. כאשר מיצרים אינספור מקומות גידול לצמחים, המקום הופך לסוג של מעבדה. אנשים מרחבי המדינה , כיתות של בי"ס ומכללות מגיעים למקום כדי לחקור צמחיה ולעבוד.נוצרה במקום סביבה אקולוגית שהולכת, גדלה ומעשירה את עצמה.

שילוט המסביר על מגוון הדגים הקיים בבריכות

שילוט לגן הצמחים הרפואיים - "צמחים מרפאים, מרגשים, והורגים"

פאנלים סולריים הותקנו על הגג,ועוזרים באספקת החשמל הכללית. נעשה שימוש משמעותי בצמחיה ורטיקלית לאורך כל קירות בית החולים, על מנת להקטין את הטמפרטורה של הקירות והפנים.

שימוש כאמור ברוח המנותבת מכיוון האגם, והכנסתה לחצר לצורך משב רוח ע"י תנוחת הבניין הראשונית.

אבל איך מתחזקים מפלצת טבעית שכזו?

התחזוקה במקום נחלקת למספר אוטוריטות: הצוות המקצועי והניהולי – הכולל ניהול נופי ע"י צוות אחזקה יעודי, שעובר הכשרה ספציפית לטיפול במערכות אקולוגיות של המקום. צוותי תחזוקה העושים הדברה וניטור טבעיים (ללא כימיקלים רעילים), וניהול סביבתי של מקורות המים למניעת דגירת יתושים, וניהול חוץ של ההיבטים המורכבים והתשתיות של הגינון על גג וגינון ורטיקלי.

בנוסף מועסקים במקום כ-20-30 מתנדבים המפעילים את החוה החקלאית על הגג. הם שותלים, קוצרים את היבולים, ומוכרים אותו. גם עובדי בית החולים עצמם לוקחים חלק בפעילות ובטיפוח הגינות כחלק של ריפוי דרך הטבע.

העובדים בחווה החקלאית - אנשי הקהילה, מטופלים ומטפלים

עכשיו בואו ננסה להבין מה היתרונות שמקנה מקום שכזה?

·         אין חיידקים! המקום פתוח לאוויר, ולא הופך למכלאה של חיידקים.

·         הממתין לתור צופה כל הזמן אל הטבע, רמת הסטרס יורדת, ובסוף כמות התרופות שהוא יצרך תקטן.

·         בית החולים לא נתפס כמקום שלילי ומדכא. להפך, הוא הפך לאבן שואבת עבור קהילה בריאה, ומאפשר לאוכלוסיה חולה לשהות לצד אנשים בריאים, דבר שמגדיל משמעותית את ההבראה.

·         המקום מחזק ומדגיש הליכתיות באויר הפתוח. המעבר בין המחלקות עוברת דרך מסדרונות שכולם פתוחים החוצה לאוויר ולנוף. בפרט בקומת הקרקע, אך גם בכל שאר בית החולים, כאשר המרפסות והגשרים המחברים פתוחים לכיוונים השונים מלבד קירוי.

·         להיות חלק מהטבע האינסופי- בטבע יש תכונה של אינסופיות, המודגשת ע"י עונתיות. עלים בשלכת, פירות, פריחות, ולבסוף רקבון כל אלו הם תהליך של העולם הבריא שסביבנו. אדם חולה, שרואה שהחיים סביבו נעים במעגל, ואינם נעצרים, רואה זאת כמקור תקווה והשראה להבראתו.

הכניסות למחלקות - קירות ירוקים

 רפואה בעת מלחמה

מדינתנו הקטנה, הלומת המלחמות והאסונות, נזקקת על בסיס קבוע למתחמי הרפואה ברמה הגבוהה ביותר. כולם הם חלק מהקהילה המשתמשת. החולים, הפצועים, ההורים שלהם, החברים שקופצים לבקר... בשנים האחרונות, נוספה כמות פסיכית של הלומי קרב ואסון. אנשים עם פוסט טראומה. כאלו שלא נראה עליהם פגיעה, אבל נדרשים לריפוי יומיומי. עלינו למצוא דרך לספק להם סביבה תומכת, שבאמת תוכל לרפא. סביבה שבעצם היותה, תתחיל את הריפוי. מוסדות הריפוי בארצנו אינם נמצאים בכיוון הזה היום. הכל מתרכז פנימה, אפילו מחלקות הילדים לרוב נמצאות סביב פטיו סטרילי פנימי.

"החצר המרפאה" -למי שרוצה להעמיק וללמוד

מסמך שכתבנו השנה עבור משרד החינוך בשיתוף מנהל הפיתוח נקרא ה"החצר המרפאה" – מסמך זה,אמנם אינו מתרכז בבתי חולים אלא חצרות בתי ספר, אך מאחר ואנחנו בתקופה שבה כל ילד ומבוגר מושפע מהמצב, המסמך תקף כמובן גם לחצרות של בתי חולים, ויש בו המון חומר המסביר את הקשר בין המצב הפיזי והנפשי של האדם לסביבה שבה הוא שוהה.המסמך, מנסה ליצר אבני בסיס לתכנון נכון של חצרות בית ספר, שצריכות גם לרפא, להחלים ולהרגיע. מוזמנים להכנס למסמך, באתר משרד החינוך, הנמצא בלינק הזה- https://meyda.education.gov.il/files/Pituach/healing.yards.pdf

אז מה עושים ?

אין ספק שבעתיד הקרוב מתוכננים ויקומו מוסדות ריפוי שונים ורבים. עלינו לדאוג שהם יקומו תוך ראייה והסתכלות רחבים יותר. כאדריכלית נוף, למודת ניסיון, קוראים לנו, אדריכלי הנוף אחרי שהאדריכל סיים את התכנון, ומיקם את הבניין בשטח. ואנחנו "נכנעים" לתכנון. לפעמים הוט טוב, לפעמים פחות.  ההבנה צריכה להיות, שאדריכלות הנוף, היא לא המעטפת או הקישוט – היא המהות שחייבת להיכנס פנימה.

לקהילת היזמים, ובפרט לעיריות והרשויות הממשלתיות -  לימדו את החומר, הבינו את הנדרש ולאן אנחנו צריכים להתקדם. בית חולים של שנת 2040 לא צריך להראות כמו בית חולים של שנת 1990. עליו ללמוד מכשלונות העבר וליישם הצלחות כגון בית החולים בסינגפור. הטבע חיוני לכולנו ובפרט לפגועים שביננו.

לקהילת המתכננים אני מבקשת, אנא, דאגו שהתכנון יהיה משולב. כאדריכל, עליך לאמר למזמין שנדרש אדריכל הנוף מהיום הראשון. אדריכל נוף הנכנס לתכנון מרחב "מוכן" צריך לדאוג לידע את המזמין אם נעשו טעויות ולחשוב כיצד לפתור אותן.

ולכם, קהילת המשתמשים, בין אם כחולים, פצועים, פגועים או קרובים של, התחילו להכניס זאת לתודעה. התחילו לדרוש שיהיו חלונות בחדרי הטיפול ושהם יהיו פתוחים, התחילו לדרוש לצאת ולשהות בשטח פתוח, כחלק מתהליך ההחלמה, בקשו רק חדרים הצופים לנוף פתוח, וכשאתם נפגשים, יושבים ושוהים יחד עם יקיריכם, נסו לעשות זאת בחוץ. אם מספיק אנשים ידרשו זאת, זה יקרה.