Search
  • Ifat Gal Shpaizman

החצר - הכתה הכי גדולה בבי"ס – איך היא נראית אצלכם?


חלק ב' – זכות הילד למשחק חופשי

איך נראית חצר בית הספר שלכם? תנו לי לנחש – משטח אספלט/אבנים משתלבות ענק, לצידו מגרש כדורסל וכדורגל, ואם יצא לכם טוב – אז יש אזור מתקני משחק מפלסטיק. בתי ספר ממש מתקדמים הכניסו "גינה טיפולית"- אזור מגודר שמאפשר שתילה וגידול של ירקות ועשבי תיבול. אם יש לכם את זה, בטח בית הספר נחשב גם "בית ספר ירוק"... אם תשאלו את המורים מה הילדים עושים בהפסקה, התשובה תהיה לרוב "משחקים כדורגל".

למה?

האם באמת 90% מהילדים אוהבים כדורגל? לפי נתונים של משרד התרבות והספורט, מספר השחקנים רק הולך וקטן עם השנים. אז למה כולם משחקים כדורגל? גם בנים? גם בנות?

אולי, זה קשור לעובדה, כי כדי לשחק כדורגל צריך משטח גדול וריק וכדור- שני דברים שנמצאים בשפע בבתי ספר...

החצרות בבתי ספר בארץ נראות כיום רע. הן לא השתנו מהחצרות שהיו לפני 20 שנה, 30 שנה, ואפילו 50 שנה. החצר היתה ונשארה גדולה, ריקה ושטוחה. נכון...יש גם חצרות אחרות. אבל הן ממש מעטות.

אבל אל לנו לחשוב שאנחנו לבד, בארה"ב וקנדה, המצב די דומה. גם שם החצרות ריקות, שטוחות, וגדולות. להם רק יש דשא במקום אספלט.

כמה עניין כבר יכולה חצר שכזו ליצר? ולכן, אני שואלת שוב את השאלה הגדולה – האם בכיתה הכי גדולה בבית הספר שלכם משקיעים? כי החצר, זוהי הכיתה הגדולה ביותר בלי עוררין. למה "כיתה" ?

כי ניתן ללמוד בחצר לרוב יותר מאשר בכל שיעור אחר, או לפחות כמוהו, והפוטנציאל שלה גדול מכל כיתה אחרת. האם חצר שכזו היא מהאגדות? או האם היא קיימת בעולם ואולי בארץ אפילו? האם זה מוגבל לגיל מסויים או שזה מתאים לילד בן 6 כמו לילד בכתה יב?

חצר מעולם אחר...

כתבתי לא מעט כתבות בעבר על הצורך של ילדים בטבע מצד אחד ובמשחק חופשי מצד שני. השילוב של השניים מכתיב חצר מסוג מסויים שנקראת "גן המשחקים הטבעי". זו לא צריכה להיות "פינה קטנה בחצר בגדולה" אלא צריכה להכתיב את צורת החצר כולה. זה לא אומר שלא יהיה מגרש כדורסל וכדורגל, ולא אומר שלא תהיה רחבה לטקסים, אבל בנוסף לאלו יהיו המון פעילויות נוספות והחזות הכללית של בית הספר והחצר יהיו מזמינים ומעניינים.אז מה עושים? על מנת להתחיל ולשנות את פניה של החצר יש להבין כללים פשוטים מאד.

שטוח=משעמם. אחיד=משעמם. קבוע=משעמם. מלאכותי=משעמם

אם רוצים עניין יש להוסיפו קודם כל בטופוגרפיה. אם היא קיימת, יש להשתמש בה. אם אין, יש ליצור אותה. הטופוגרפיה היא כלי מופלא ליצירת פעילות ועניין: עליה נוכל לרוץ ולהתגלגל, מסביבה נוכל להתחבא, בתוכה נוכל להעביר תעלה, ומלמעלה ניתן להתגלש במגלשה. גבעה היא כלי טיפוס נהדר. סולם, חבל, רשת, בולי עץ, אפילו בלי כלום- הגבעה מספקת אלמנט טיפוס נפלא, כי היא לא אחידה, ומאפשר טיפוס הדורש ריכוז, חשיבה ושיווי משקל.

הגבעות אינן מיועדות רק לילדי יסודי , מאחר וגבעת דשא תהיה המקום האהוב על תכוניסטים לשכב בשמש ולהעביר את ההפסקה. כמו כן, הגבעות יכולות להפריד בין פעילויות שונות (שקטות או רועשות למשל), ויכולות להוות אזור ישיבה ותצפית על מגרשים או טקסים (אמפי לדוגמא).

אז אחרי שנפטרנו מהשטוח, נפנה ל"אחיד". החצרות היום מאד אחידות בחומרים שלהן ובפעילויות שלהן. ילדים אוהבים לגעת, לחוש דברים שונים ומגוונים. שביל מיוחד, עשוי חומרים אחרים ושונים. לא משתלבות דווקא. ואם כן משתלבות, אז בצורה אחרת. הרבה חומרים, טבעיים ככל הניתן. למה טבעי? זה מעביר אותנו לכלל "קבוע" . חומרים טבעיים משנים את צורתם, צבעם, ריחם ואופיים לאורך השנה והשנים. פלסטיק לא. אי לכך, בול עץ שמקבל צבעים משתנים, יהיה הרבה יותר מעניין מאשר גומי. וסלע ישנה את צבעו לאורך חייו, וכמובן דשא, ועצים ושיחים, שחווים כל שנה עונתיות משגעת. הרבה יותר מעניין מאשר פלסטיק. מה שלוקח אותנו לכלל האחרון – "מלאכותי" הוא משעמם. ילדים אוהבים שינוי. זה מרתק אותם. אם הם יכולים להזיז ולנייד את זה אז בכלל הם באקסטזה. לא סתם – חול, אדמה, מים, עלים יבשים הם חגיגה לילד. הם מאפשרים לילד ליצור, להשפיע ולשנות. ואין ילד שיעמוד בפני זה.

מה נדרוש מהסביבה כדי שהיא תתאים פסיכולוגית לילדים?

אז אחרי שעברנו על ארבעת הכללים הבסיסיים, אנו מגיעים לפעילויות עצמן, ולאופן עיצוב הסביבה של החצר. ז'אן ווייט, היא מומחית למשחק ילדים ועיצוב סביבה לצורך למידה. היא אקולוגית, שהתמחתה בתכנון סביבות מחנכות דרך הטבע. ז'אן מציינת בהרצאותיה ארבעה צרכים שנדרשים מהסביבה, בכדי שהיא תתאים באופן מיטבי לילד. הצרכים האלו עונים בצורה מדהימה בדיוק על הכללים של עיצוב ביופילי :

אזור "מקלט" – ילד צריך מקום בטוח להיות בו. מקום מסתור שבו לא יפריעו לו והוא ימצא את פרטיותו. אזור המקלט, הוא חיוני לילד בדיוק כמו לאדם מבוגר ואף יותר. עם זאת, קיימת ה"סכנה" שמקומות אלו יהפכו לאזורים נסתרים ומסוכנים בשל כך. הפתרון – יצרו מקום מסתור במרכז הפעילות ולא בצד. כך גם ימצא מקום להסתתר אך הוא לא יהיה נסתר מעין וירגיש בטוח. כמו כן, אל לו להיות אטום. הוא יכול להיות "חצי שקוף" ובנוי מענפים, חלונות וכו'.

בי"ס דמוקרטי חדרה

מקום "תצפית" – הגבעה והטופוגרפיה נותנים מענה נפלא לצורך זה. ילד צריך מקום להשקיף. הוא צריך להרגיש מעל כולם ולקבל פרספקטיבות שונות של מבט. הדבר מחזק לו את יכולת תפיסת החלל, ומהווה פתרון לרצון העז לעלות לגובה.

בי"ס דמוקרטי חדרה

השביל – ילד צריך לסייר, להתמצא, שביל יכול להיות משהו מתפתל שהולך ונעלם, ומשנה את המבט. החוויה של הילד היא של "לגלות מקום סודי" ולשם כך הוא צריך שביל. השביל לא צריך להיות מרוצף, הוא לא צריך להיות ברוחב של 1 מ' לפחות, והוא לא צריך להיות גלוי כולו. עליו לייצר חוויה אחרת לילד. הוא כמובן לא בא במקום השבילים הראשיים בחצר אלא בנוסף.

גני ילדים, נוה זמר, רעננה


מקור "מזון ומים" – ילד צריך את האפשרות לסמוך על הטבע, ולהעזר בו בעת הצורך. חצר שמספקת לילד מקורות מאכל כגון פירות, ירקות, עלים ותבלינים, ומספקת לו מקום עם מים זורמים (זה לא חייב להיות נחל שוצף וגם לא ברזיה.) ה"נחל החצי יבש" הוא אלטרנטיבה אהובה על ילדים. הוא מספק פעילות בלתי נגמרת ומהווה מקור עניין שלעולם לא ישעמם.

ארבע כללים אלו, יוכלו להנחות אתכם ב"מה הילד מחפש וצריך". אם תסתכלו בחצר הקיימת של בית הספר, לבטח תראו, שדווקא בשיחים בצד, היכן שהמורים לא אוהבים שדורכים, דווקא שם יש תמיד ילדים. דווקא ליד המרזבים, היכן שבחורף תמיד רטוב, דווקא שם, הילדים מוצאים עניין. דווקא שם, בפיסת האדמה הקטנה, במקום המסתור, מאחורי הפחים, מאחורי הספריה, מאחורי, מאחורי מאחורי...דווקא שם, נמצאים הילדים. אז למה לא ללכת איתם?

שיחים עצים ומה שביניהם

אין דבר חשוב בחצר בית ספר, ממגוון גדול של צמחיה. גם אם בית הספר מוכן להשקיע בדשא, רוב הסיכויים שאחרי זמן מה, חלקו ישחק. זה בסדר...יש לנשום עמוק ולהבין, שגם דשא זה אלמנט טבעי, ויש לו עונתיות. דשא לא צבוע בירוק זוהר בחורף. הוא חום. וזה בסדר. באביב הוא יתאושש. זוהי עונתיות חשובה לילדים לא פחות מעצים נשירים. אבל בשל כך, יש ליצור מגוון גדול של אלטרנטיבות ירוקות שימלאו את החלל מבחינה ויזואלית ויעניקו מרחב פורה לפעילויות הדמיון והיצירה. השיחים הם אלמנט צמחי שנעלם בעשורים האחרונים מבתי ספר. כי הם מסתירים, ותלמידים מסתתרים ביניהם... ואני אומרת – נהדר, תנו לילד להסתתר ולדמיין לעצמו. השיחים חייבים לחזור למרכז החצר, ולא להיות רק מסגרת בשוליים.

כמה פעמים אפשר לטפס על עץ?

אני משערת שרוב הקוראים עברו ילדות עשירה, ורובם אף טיפסו על עצים. היום אמנות הטיפוס הולכת ונעלמת בגלל הפחד מפגיעה בעצים והפחד שהילד יפגע. טיפוס על עץ זוהי מיומנות חשובה מעין כמוה. כמו שהילד לומד לטפס על סולם, הוא צריך לדעת לטפס על עץ. למה? כי עץ הוא בלתי צפוי. אין לו שלבים ברורים וזהים. הילד צריך לתכנן את עלייתו וירידתו. הוא צריך להסתכל לאן הוא הולך, ובמה הוא תופס, והוא חייב ללמוד שיווי משקל אמיתי.

אז איפה קיימות חצרות שכאלו?

ארצות הברית, קנדה, אירופה, אוסטרליה כבר עשירות בחצרות כאלו. בתי ספר עם חצר טבעית מהווים מקור משיכה מרחוק לאנשים לאותו בית הספר. לרוב, נמצא בתי ספר שכאלו, במקומות העשירים ביותר. כך בי"ס יסודי Wildwood בלוס אנג'לס, הממוקם בין סנטה מוניקה לבוורלי הילס, מספק את אחת החצרות המרהיבות של בתי ספר.

בי"ס אחר המהווה גם פנימיה לבנות, נמצא בקנדה. זהו בי"ס יוקרתי ופרטי בתוך אוניברסיטת הוורגל שבטורונטו. ההבנה שמגיעים אליה מוסדות ציבור יוקרתיים אלו, היא שהטבע מפתח אצל הילדים תכונות מסוימות של מנהיגות, יצירתיות ויוזמה, דברים שלא מתפתחים בסביבה מלאכותית. חברת EarthArtist שבקנדה היא המתכננת והמפתחת של חצר זו.

בי"ס Cow Hollow, ממוקם באזור הכי יוקרתי בסאן פרנסיסקו. אזור בו הכסף הוא ותיק, ובתים לקנייה כבר אין, אך מי שחי שם, קיבל את פסגת סאן פרנסיסקו. גם בו, החצר היא חצר טבעית, מרתקת ויפיפיה. נחל קטן, לימודי טבע, מקומות מחבוא ושביל חושי הם חלק ממה שמרכיב חצר קסומה זו.

צילום: חברת design surface

בשנת 2017, הוגדרה העיר Glens Falls שבצפון מדינת ניו יורק, כעיר שהכי כדאי לחיות ולהצליח בה. בית הספר היסודי של העיר הזו, מכיל כמובן גן משחקים טבעי. מאחר שהחצרות פתוחות ולא מגודרות, הוא מהווה פארק נפלא לעיר. גם בחצר זו, יצרו גבעות, מקומות מחבוא, מגלשות על גבעה וקיר טיפוס נפלא. מוסיקה, והרבה הרבה שיחים ועצים משלימים את החצר הנפלאה הזו.

צילום: יפעת גל שפייזמן

מה בארץ? ומה אומר משרד החינוך...

האם החצרות הללו הן רק חלום שנצפה בבתי ספר היוקרתיים של ארה"ב וקנדה? האם ניתן לעשות זאת כאן? עד לפני מספר שנים , היה ממש בלתי אפשרי לתכנן בחצרות כמעט כלום. הכל נחשב מסוכן, הכל לא נגיש, והכל בלתי אפשרי. במהלך חמש השנים האחרונות, התחלנו תהליך מול משרד החינוך, מול מנהל הפיתוח, ובראשו מרכזת תחום סביבות וחצרות למידה הגב' מיקי אריאן כדריה, ומנהל האגף מר גנדי קמנצקי. במקביל אנו עובדים ביחד עם אחראי אגף הבטיחות של משרד החינוך מר רותם זהבי. ביוזמה של אגף הבטיחות ומנהל הפיתוח יצרנו חוברת לתכנון חצרות שכאלו. חוברת שתאפשר את פיתוחן של החצרות, ואת השמירה על בטיחותן. המסמך נכתב על ידי הכותבת בשיתוף עם יערה בשן חכם. ואכן בשנים האחרונות כבר בוצעו חצרות. התהליך שנעשה עם כל בית ספר יפורט בפוסט הבא. זהו תהליך עמוק ומשתף, והתוצאות מרהיבות.

משרדנו כיום מקדם אין ספור חצרות שכאלו, בתקווה שכל בית ספר בארץ ישאף לכך, ויקדם תכנון של חצר המשחקים הטבעית. בפוסט הבא, נפרט את הפינות השונות שתוכננו בכל בית ספר או גן ילדים, ונסביר את משמעותן. לסיום, נציג רק את הפרויקט האחרון. הפרויקט בוצע בבית ספר גורדון אשר בבת ים. בית הספר הוא ייחודי ביותר, ומכיל כמות גדולה ביותר (60%) של עולים, הדוברים 4

שפות שונות. התקשורת בבית הספר הוא המכשול הקשה ביותר להתגבר עליו.

חצר המשחקים הטבעית נבנתה ותוכננה במימונו ואישורו של משרד החינוך בשיתוף עם עיריית בת ים. החצר עדיין לא בוצעה במלואה, אך החלק הארי כבר בוצע.

בפוסט הבא, נסביר את התכנון ומה שעמד מאחוריו.

#טבע #תכנוןאורבני #גןהמשחקיםהטבע #ביופיליות #שנהחדשה #אדריכלותנוף #תכנוןחצראלטרנטיבית #הבנייןהופךלחוץ #שיתוףילדיםבתכנון #תכנוןחצרביתספר #גולילויפלד #חינוך #גןהמשחקיםהטבעי #יפעתגלשפייזמן #ביופילי #חצר #טבעבוץ #אדריכות

1,387 views
  • facebook

© 2017 by NP Design. created with Wix.com